אקולוגיה של מלחות החוף בישראל וכלים לשיקומן

פרטי הפרויקט

תיאור מלא

מלחות החוף בישראל: בישראל קיימות מלחות שהינן תוצר של המלחה טבעית, ומלחות אנתרופוגניות, בהן ההמלחה היא תוצר של פעילות אדם. מלחות החוף הינן מלחות הידרומורפיות המתפתחות בשילוב תנאים של מליחות ורטיבות המתקיימים במקומות בודדים לאורך נחלי החוף, והנבדלות זו מזו במנגנון ההמלחה, בעל או בתת הקרקע (מידע נוסף על התנאים האקולוגים להיווצרות מלחות בפרק ב’). תנאים קיצוניים אלו הכתיבו לחצי סלקציה חזקים על הפאונה והפלורה המתקיימת במלחות, ליצירת חברה הלופיטית בעלת התאמות מורפולוגיות המאפשרות לה לנצל את הנישה המלוחה. ככלל, הידע על החי והצומח של מלחות החוף דל ביותר. במחקר הנוכחי הנחנו תשתית ידע חדשה בהקשר של מיני הצומח שבמערכת. הרכבנו רשימה של 34 מינים, הנחלקים לקבוצות על פי מידת הזיקה שלהם למלחות, כאשר הקבוצה בעלת הזיקה החזקה ביותר למלח הינם הלופיטים מוחלטים (אובליגטוריים), שלא מתקיימים בסביבה בלתי מלוחה (ראו פרק ג’ להרחבה על צומח מלחות). בנושא הפאונה של מלחות החוף, המחקר הנוכחי רק אגם ידע קיים באופן חלקי. מהסקרים עולה שסרטן “זימרגל המלחות” (Artemia salina), הוא אולי המין היחיד שהוגדר על ידי מומחים כאנדמי למלחות ונצפה במספרים גדולים במלחת עתלית, בהם המליחות קיצונית (פירוט נוסף על הפאונה שנסקרה מליחות החוף בפרק ד’). בית הגידול של המלחה אינו מרשים במיוחד במראהו, אינו שופע פריחה, ואין בו מין דגל יפה וצבעוני תחתיו ניתן לשמור על בית הגידול החשוב הזה. דייריה הנדירים של המלחה הינם צמחים קטנים, חסרי הדר, רכיכות קטנות וסרטנים ייחודיים. מאפיינים אלו מקשים על שימורה. בעבר, התקיימו מלחות מסוגים שונים לאורך חופי הים התיכון, אך רבות מהן נעלמו כתוצאה מפעילות האדם, אם באופן ישיר באמצעות בינוי ופיתוח, ואם באופן עקיף, באמצעות פגיעה בניקוז המים אליהן מעל או מתת הקרקע. שימור ושיקום מלחות חוף: על פי המיפוי העדכני שעשינו, רק ארבעה אחוז משטח בית הגידול של מלחות החוף מוגן במסגרת שמורות טבע וגנים לאומיים (מוכרזים, מאושרים ומוצעים) ועתודות קרקע נוספות לשימור בית הגידול הזה מצומצמות (להרחבה נוספת על מלחות החוף בישראל, ראו פרק א’). מסיבה זו, ובהלימה לייעדי השיקום השאפתניים לשנת 2030 בתוכנית האסטרטגית של אמנת המגוון הביולוגי. העבודה הנוכחית מציעה ארגז כלים לשיקום המערכת האקולוגית הייחודית והנדירה (ראו פרק ה’). על בסיס תשתית הידע שאספנו הכולל את מיפוי התנאים הנדרשים ליצירת מלחה, מנגנוני ההמלחה והקשר שהם למבנה בית הגידול, ניתוח הידע הבוטני והזואולוגי, וניתוח תהליכי שיקום ספונטניים ואקטיביים שעלו מין השטח, לצד ידע מעשי קודם על תהליכי שיקום של בתי גידול של כותבי המסמך, הצענו ארגז כלים לשיקום. חילקנו את תהליך השיקום לחמישה שלבים: השלב הראשון הוא בדיקת פוטנציאל השיקום של תא שטח. מאחר ובבסיסה של כל מערכת אקולוגית מתפקדת עומד מכלול התנאי הפיזיים, והתהליכים הביו-פיזיקליים הקובעים את מבנה בית הגידול ותפקודו, השלב הראשון הוא איתור שטחים פוטנציאלים לשיקום מלחה באמצעות איסוף מידע היסטורי, איתור צומח אופייני במערכות המידע, או סקר שדה ממוקד. השלב השני כולל אפיון המלחה ואיסוף מידע על הסיבות בגינון איבדה המלחה את תפקודה, יצירת מפת גבהים, המרחק מהים, מיפוי אגני הניקוז ומקורות המים בעל ובתת הקרקע. בחלק השלישי, הצענו עקרונות לשיקום פיזי, הרחבת בית הגידול לניצול מקסימום הפוטנציאל שלו ויצירת מורכבות מבנית. השלב הרביעי כלל התייחסות להעשרה ביולוגית של בית הגידול. למרות מיעוט הידע הבאנו עקרונות בסיס לשיקום ספונטני ואקטיבי של פאונת ופלורת מלחות חוף. מאחר ומלחות החוף רגישות מאוד לשחיקה, השלב החמישי הציע להכין תוכנית לקליטת קהל שתהווה חלק בלתי נפרד מתוכנית השיקום ותבטיח הלימה בין מטרותיהן. לסיכום, עתודות הקרקע לשימור מלחות החוף הקיימות מתקרב לכדי מיצוי, ואנו מקווים שהמיפוי והניתוח המובאים בפרקים א’ ו-ו’ יסייעו במאמצי השימור. מלחת הנעמן מלחת הנעמן היא מלחת החוף האחרונה מסוגה שנותרה בישראל. היא מאוימת ממספר תוכניות פיתוח שונות בעת הנוכחית (פרק ו’). לאור מיעוט ההזדמנויות לשימור, ופוטנציאל השיקום שזוהה, הנגשנו במחקר הנוכחי מתווה יישומי לשימור המלחה. לשמחתינו בעקבות העבודה הנוכחית חברו בעלי העניין פועלים למתן הגנה סטטוטורית למלחה, ושיקומה במסגרות תכנוניות שונות.